למה רוב החיממים באינפרא-אדום נהרסים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
מים וחשמל אינם יכולים להתערבב. זו החוק הבסיסי ביותר, אך בסביבה תעשייתית, זו הסיבה העיקרית שבגללה חיממים באינפרא-אדום נהרסים.
חשבו על זה: לחות חודרת לחיבורים של החיממן, או שטיפה של מים פוגעת בצינור הקוורץ החם מאוד. כתוצאה מכך נוצר מעגל קצר או שהצינור נשבר כתוצאה מהזעזוע התרמי. זה מעצבן, זה יקר, וזה מונע ממכם להמשיך לעבוד.
לכן אנחנו בונים את החיממים שלנו עם רמת הגנה IPX5.
מה זה אומר בפועל עבורכם?
בקיצור, זה אומר שאפשר לירות על החיממן במים בלחץ נמוך מכל כיוון, והוא לא יפסיק לעבוד. אנחנו סוגרים את המארז בצורה טובה, ומשתמשים בחומרי סגירה חזקים כדי שהחלקים הפנימיים יישארו יבשים.
וזה לא קשור רק לימים גשומים. אם אתם עובדים במקום שבו אנשים שוטפים את האזור, או שיש צינורות דולפים מעליכם, חיממן רגיל הוא כמו פצצה מתקתקת. החיממנים שלנו, לעומת זאת, ימשיכו לעבוד כרגיל.
האויב הנסתר: ערפל וקירור
יש גם את הערפל – אותו שכבה ערפילית שנוצרת כשהחיממן כבה, והאוויר פוגע בזכוכית הקרה. זה לא רק בעיה אסתטית – הלחות יוצרת “נקודות קרות” על החיממן. עם הזמן, נקודות אלו גורמות לכך שהצינור יישרף הרבה יותר מהר מהרגיל.
כדי לפתור זאת, אנחנו משתמשים בחומרי ציפוי מיוחדים, ומעצבים את זרימת האוויר כך שהלחות תידחף הרחק מאזורי החימום. הזכוכית נשארת שקופה, החימום נשאר אחיד, והחיממן נשאר עמיד לאורך זמן.
הערה חשובה לגבי הפשרות
הבעיה היא שכשאתם סוגרים את החיממן בצורה טובה כדי שהמים לא יגיעו אליו, החיממן לא יכול ל“נשום” בקלות. בגלל שהמארז כל כך סגור, החום יכול להצטבר בתוך החיממן. עליכם לוודא שיש מספיק מקום לחיממן – אל תשימו אותו בפינה צרה או תחסמו את פתחי האוורור, אחרת החיממן עלול להיפגע.
אנחנו בונים את החיממים שלנו כך שהם יוכלו לעמוד בתנאים הקיצוניים ביותר. על ידי מניעת הגעת המים אל החלקים האלקטרוניים, אתם מבזבזים פחות זמן על תיקונים, ויותר זמן על ביצוע העבודה.